ויסבך נ' מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ

פסק דין

כללי:

סיפור המעשה:

התובעת הייתה רשומה כעוסק מורשה על פי חוק מע"מ, עד ליום 30.6.09, מועד בו סגרה את תיקה במע"מ.

בחודש ינואר 2009 הגישה התובעת באמצעות רואה החשבון שלה (להלן-"רוה"ח") את דו"ח מע"מ לחודשים נובמבר-דצמבר 2008 על פיו היה עליה לשלם מע"מ בסך 1,951 ₪. התובעת מסרה לרוה"ח המחאה שמספרה 10393 על הסך 1,951 ומועד פרעונה 15.1.09 (להלן-"ההמחאה הראשונה"). המחאה זו חוללה עקב העדר כיסוי מספיק בחשבון התובעת.

ביום 4.2.09 התקשרה פקידה ממע"מ, הודיעה לתובעת על חילול השיק ובקשה מהתובעת להמציא למע"מ שיק אחר לתשלום החוב. דרישה כזו קיבלה התובעת מאת רוה"ח.

ביום 8.2.09 מסרה התובעת שיק אחר לתשלום המע"מ (להלן-"השיק השני"), והשיק השני נפרע ביום 8.2.09.

ביום 9.2.09 הטילה הנתבעת עיקול על חשבון הבנק של התובעת, חשבון ממנו נמשכו השיקים הראשון והשני, וממנו נפרע השיק השני לפני הטלת העיקול. לפני הטלת העיקול לא קיבלה התובעת כל דרישה בכתב מאת הנתבעת.

הנתבעת הפיקה דרישה לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה) והדפיסה אותה המועדים כדלקמן: 13.2.09, 17.2.09, 22.2.09, 4.3.09, 11.3.09, 16.3.09 ו- 29.3.09. לאחר כל הפקה של הדרישה, נמסרה ההודעה בבית של התובעת. כל זאת לאחר פרעון החוב ביום 8.2.09.

ביום 16.2.09 נמסרה בבית התובעת דרישת הנתבעת שהתובעת תפרע את הסך 1,951 ₪.

ביום 17.2.09 שלחה הנתבעת לתובעת את השיק הראשון המקורי.

עד למקרה זה הייתה התובעת מגישה את דו"חות מע"מ במועדם ומשלמת במועד את המס המגיע ממנה, וחילול השיק הראשון היה הפעם הראשונה בה ארע מקרה מעין זה לתובעת.

לתובעת נודע על עיקול חשבון הבנק שלה כאשר בקשה להשתמש בכרטיס האשראי שלה, ואז קיבלה הודעה שחשבונה חסום. התובעת פנתה לסניף הבנק שלה, ואז התברר לה שהנתבעת הטילה עיקול על חשבונה למרות פרעון החוב.

לאחר זמן פנתה התובעת לסניף הבנק על מנת ליטול משכנתא לדירה אותה בקשה לרכוש ביחד עם בן זוגה. בסניף הבנק נאמר לה כי מאחר והוטל עיקול ע"י מע"מ, ולמרות שהעיקול הוסר, מהווה הדבר "כתם" על החשבון, וסיכוייה לקבל הלוואה המובטחת במשכנתא נמוכים. על כן נאלצה התובעת ליטול משכנתא מחשבון בן זוגה.

תביעת התובעת:

לטענת התובעת, הנתבעת הפרה חובה חקוקה, את הוראות סעיף 4 לפקודת המסים גבייה, וכן מהווה הדבר הוצאת שם רע עליה.

לאור האמור לעיל תובעת התובעת שהנתבעת תפצה אותה בסך 15,000 ₪ בגין נזקיה הממוניים ונזקיה הלא ממוניים.

העובדות מתוארות לעיל לא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים.

הגנת הנתבעת:

טוענת הנתבעת כדלקמן: